כל סיפור אפשר להתחיל בביג בנג. בזמן האחרון יוצא לי לחשוב על מליוני השנים והחיים שקדמו לי על הכדור הזה שמשייט לו בחלל. חושבת על האנשים בעץ הגנטי המשפחתי שרק מעטים מהם יצא לי להכיר או לדעת משהו אודותם וגם על כל אלה שקדמו בעץ האנושי. המחשבה שהולכת איתי היא שכל מי שחי היום הוא תוצר של אותם אלו שהצליחו לשרוד… לשרוד כחד תאיים, שהפכו לרב תאיים שיצאו מהאוקינוסים ליבשה, שירדו מהעצים, ששרדו את עידן הדינוזאורים ואת עידן הקרח הגדול ואת עידן הקרח הקטן ואת חיות הטרף ואת הפשיטות של השבטים השכנים והרחוקים, את הכיבושים, את הרעב, המחלות, המגפות, השטפונות, רעידות האדמה, את הפוגרומים, הכחדות העמים, מלחמות העולם, את חיי היומיום, את הלידות ואת התאונות שקורות קרוב לבית ועוד ועוד … אלה ששרדו מספיק זמן כדי להקים צאצאים. כל כך הרבה חיים שהיו כאן לפני. ואלו רק החיים האנושיים.. ובנימה אסטרופיזית אני אוהבת להיזכר בקרל סגן שסיפר לנו שאנחנו אבק כוכבים. אני אוהבת את המחשבה הזאת, היא מאפשרת לי פרספקטיבה רחבה יותר על הרגע הזה, ואיפוס והשקטה של כל הקולות והסיפורים שהתרבות המקומית, הנוכחית מספרת לנו, דורשת שנהיה. בשקט שנוצר אפשר יותר בקלות לחשוב, לחלום ולבחור מחדש.
עוד נקודת התחלה אפשרית למסע הזה… כילדה אהבתי לספור דברים. לספור מדרגות, לספור כמה גרגרי קוטג' יש בכפית, לכמה ריבועים אפשר לחלק את פרוסת הגבינה הצהובה, בכמה בתים גרנו, בכמה מדינות הייתי, בכמה שדות תעופה וברות תעופה טסתי.
עד גיל 13 כבר גרתי ב 4 / 5 מדינות (תלוי אם סופרים את לטביה שבה נולדתי ואת רוסיה שהיו אז ברית המועצות בנפרד) ועברנו לפחות 7 בתים ( גם כאן תלוי איך סופרים אם בית הקיץ זה בית?) . בגיל 4 / 5 התחפושת האהובה עלי היתה של צועניה וזאת גם היתה הזהות הראשונה שאימצתי לעצמי, שמאד אהבתי ואפילו הייתי גאה בה. זהות שעם השנים השתנתה לנוודת גם ועדיין חיה בי אפילו ש 15 שנים חייתי בתל אביב. עם ובלי קשר לכך בתנועה, ובטבע אני מרגישה באלמנט שלי…
עוד נקודת התחלה אפשרית .. fast forward מלאא שנים קדימה.. בפגישה הראשונה של אנדרו ושלי לפני 3 שנים נטמן זרע שהוביל אל הרגע הזה. דיברנו על החלום של כל אחד מאיתנו לנדוד בעולם, לגור בבית על גלגלים, לשהות במקומות שונים להכיר קהילות.. הלינק הראשון ששלחתי לו באותו הערב היה של פלטופרמת workaway.. בעוד מספר ימים נתחיל את ההתנדבות הראשונה שלנו ביחד.
ולבסוף, בספטמבר יצאנו לפורטוגל ביחד עם כרטיס לכיוון אחד, כדי להרגיש את המים, להזמין את עצמנו לחשוב ולחלום ולעורר את התאבון לקראת יציאה למסע הגדול. התכוונתי לחזור באמצע אוקטובר, קיוותי לחזור עם רזולוציה חדשה לגבי התכנות של יציאה לדרך. ואז החיים והמלחמה הפתיעו ומהר מאד הבנתי שאני כבר בתוך המסע.
אז איפה נקודת ההתחלה ומהו המסע?
השורות האלו נכתבות מאי בתאילנד, שכנראה יהיה הפרק הבא. התמונות בעיקר מפורטוגל כי אני אוהבת אותן 🙂