המטרה של הבלוג הזה להוות יומן מסע ומקום לחלוק בו סיפורים, תמונות, רשמים וחוויות עם משפחה, חברים ועם עצמי. לשם הפשטות והמעשיות החלטתי להתחיל ולתת לאירוע הזה להתגלגל ולהתפתח באופן אורגני.
אז מתחילים
09.1.24 דובאי
יצאנו לדרך, העצירה הראשונה בדובאי קרתה בעצם בטעות. עבור מי שעוסק ביצירה יודע שאין טעויות ומקסימום יש טעות משמחת Happy mistake והיא יכולה להיות פתח להפתעה ולמשהו חדש. אז הזמנו את כרטיסי הטיסה ליעד הראשון במסע, לתאילנד. התאריך היה ידוע. 9.1 שהוא גם יום ההולדת של מיכל אחותי. המסלול הנבחר היה ידוע. רק ש… אחרי שנקנו הכרטיסים ללא אפשרות לבצע שינויים הסתבר שהחלק של הטיסה מדובאי לתאילנד נקנה בטעות ל 10.1 . אבל כמו שכבר אמרנו אין טעויות, בטח כשלא ממהרים לשום מקום, וחלק מהותי של המסע זה לאפשר לדרך לגלות את עצמה וגם להוביל. אז לשמחתנו יצא שהטיסה לתאילנד היא אחרי הטיסה לדובאי ולא לפני, צריך להודות בכל מקום שרק אפשר 🙂 יופי, אז ארגנו לנו לילה ויום לא מתוכננים בדובאי. כך שמבחינתי זאת התחלה מצויינת למסע שכל כולו הזמנה לפתח ולמשהו חדש להיווצר.
באוויר, אנו מתקרבים לדובאי לקראת שקיעה ואחרי זמן ארוך שבו כל מה שרואים הן דיונות ותצורות מרהיבות בצבעי ארגמן, חשבתי שכך זה ירגיש לטוס מעל מאדים. ואז לפתע מתחילים להופיע מבנים במדבר ואורות ובאופק מגדלים לאורה של השמש השוקעת. והתחושה עכשיו היא של העיר על הגבול בין העולם המוכר לערבות הפראיות שבקצה היקום, קצת כמו טאטואין משובו של הג'די.
למעשה מתגלה עיר מודרנית וחדישה. בינלאומית, דוברת אנגלית ובעיקר דוברת כסף. זהו האב hub עיסקי שהכינוי של העומד בראשה הוא השייח המנכ"ל. כנראה שאחד האנשים הכי שאפתנים ועשירים של תקופתנו. נותני השירות וממלאי כל התפקידים ברובם הודים אבל לא רק. ישנו בליל של שפות ודיאלקטים של ערבית, מוסלמים בגוונים שונים של אדיקות, לובשי גלביות ולובשי חליפות, נשים מכוסות כליל, חלקית, רק בשחור או גם בצבעוני וגם שאינן מכוסות כלל. השפה המשותפת אנגלית והאנשים היחידים שלא תפגשו ברחוב זה המנהלים ובעלי המקום.
ביום הקצר שבו ביקרנו בעיר הספקנו לראות זיקוקים, מופע רחפנים מרהיב, לבקר בקניון הגדול בעולם שבתוכו יש אקווריום ענק, אתר סקי והחלקה על הקרח, לעלות למגדל הגבוה בעולם ולראות מופע אור קולי של מזרקות.
מה שלא הספקנו לראות זה את השכונה שהוקמה על איים מלאכותיים בצורת דקל, לבקר בכפר הגלובלי, במיצג המסגרת, במוזאון החדשנות, בסוכניות המכוניות המפוארות בעולם ובטח עוד דבר או שניים או שלושה.
יצאתי עם הרגשה שביקרתי בלונה פרק של ילדים עשירים עם כסף כמו החול במדבר שבו הם חיים.